בפרק הקודם דיברנו על זיהוי פטריות מאכל באופן כללי וסקרנו כמה מיני פטריות נפוצים בארץ. בפרק זה אמשיך באנקדוטות על מין אחד ומשפחה אחת של פטריות שמאוד נפוצות בשיטוט ביערות ארצנו.
פקועה מצויה- משפחת הפקועות
"מה זה? שמפיניון??"
כן! הפקועה היא פטריית בר שגדלה בארצנו וזו למעשה המשפחה אליה שייכת גם פטריית השמפיניון (המכונה פקועה דו נבגית). מה ההבדל? שאת השמפיניון המדוברת מרבים בתנאים מבוקרים בחוות גידול ומוכרים בסופר, ואת הפקועות אשר מתרבות באופן טבעי נמצא בשטח בעת ליקוט הפטריות. למשפחת הפקועות יש מינים רבים שמופיעים בשטח בישראל, חלקם אכילים וחלקם רעילים עד מוות (ישנם חוקי אצבע להבחנה בין מיני מאכל למינים רעילים), חלקם יימצאו במדשאות בחצר הבית וחלקם בחורשות וביערות. אבל לכל הפקועות מאפיינים דומים:
פטרייה בהירה ובצדו התחתון של הכובע יהיו דפים- כאשר הפטריה צעירה צבעם יהיה קרמי סגלגל, ובבגרותה ישנו הדפים את צבעם לחום סגלגל ואפילו שחור
טבעת מתחת לכובע- "צעיף"- עדות לכך שבשלבי ההבשלה הראשונים של הפטריה הייתה לה שכבת מגן שמגינה על הנבגים (ה"זרעים" של הפטריה) שנמצאים בין הדפים.
אני בסיורי ליקוט הפטריות ממליצה לא לצרוך למאכל פטריות ממשפחת הפקועות , היות ויש מינים רבים במשפחה שאם נאכל אותם הגוף שלנו יגיב לא טוב (בלשון המעטה), על כן יש לצבור נסיון רב לפני שפונים לליקוט פקועות לצרכי מאכל.
נרתיקנית נאה דביקה- ננ"ד
"ברצינות?? יש פטריה עם שם כזה?!"
כן! בהחלט שם שמושך את האוזן. הנרתיקנית נקראת ככה על שום ה"הנרתיק" או "הביצה" בה גוף הפטריה מבשיל בימיו הראשונים (כמו ביצה של תרנגולת לצורך העניין), כמובן שלא מדובר בביצה באמת אלא במין קרום לבן שמזכיר לנו ביצה. בהתבגרות של הפטריה הקרום הזה נשאר בקרקעית הרגל, לרוב מתחת לאדמה, והוא יהיה סימן הזיהוי הודאי הראשון לכך שאכן אנחנו רואים מולנו נרתיקנית ולא מינים דומים (יש לציין לגבי המינים הדומים שחלקם יכולים לגרום לבעיות בעיכול אם צורכים אותם למאכל).
את הנרתיקניות נראה בסביבות מגוונות, גם בשטח מיוער, אבל בעיקר במטעים מושקים (ראו אחלמיות), גם במטעי אבוקדו אבל גם הרבה מאוד במטעי זיתים- ועל כן היא מאוד פופולארית במגזר הערבי בצפון הארץ.
אצלנו בגליל ניתן לראות אותה למכירה לא פעם בשווקים של הכפרים הערביים, שם היא מכונה בשני שמות פופולאריים: פטריש (למעשה בתרגום מילולי- פטריה) או אף העגל (על שום הדמיון במראה שלה כשהיא צעירה לאף של עגל.
בשטח נזהה אותה לפי הצבע של הכובע- שחור- חום- סגלגל, עם דפים בצבע בז'י, ורגל בצבע בז'י גם כן. מרקם הכובע יהיה דביק (ועל כן שמה- דביקה). וכאמור- על מנת לזהות את הנרתיקנית קריטי לראות את הבסיס שלה בחיבור לאדמה ולחפש את הנרתיק. פעמים רבות נשלחות אלי תמונות של נרתיקניות לזיהוי ללא בסיס הפטריה ובמצב כזה אין שום אפשרות לקבועה האם אכן מדובר בה, אז להקפיד על הבסיס…
אז נגמרו התירוצים! עכשיו יש לכם את התורה הקצרה ללקט המתחיל, זה הזמן לצאת ליער ולהתחיל לשלוח תמונות לגורו הפטריות הקרוב אליכם.
אני אמנם איני גורו, אבל אשמח מאוד לייעץ ולסייע בלמידה על פטריות ארצנו
מיותר לציין שאשמח לראותכם פנים אל מול פנים באחד מן הסיורים או הסדנאות שאני מציעה בעונת הפטריות (שמתחילה ממש עכשיו!)
להתראות ביער
מיא והפטריות