הפטריות- כמו כל אורגניזם אחר בסביבתנו מושפע מפעילות אנושית. אבל מה לי ולנושא הגדול הזה?
ממלכת הפטריות היא ממלכה גדולה, מסקרנת ומורכבת. בנקודה שבה אנחנו נמצאים אנחנו עוד רק בתחילת הדרך להיכרות עם התמורות שיש להן לאנושות ועם הכוחות שיש להן כדי להציל את העולם.
וכמו בכל דילמת שמירת טבע- גם מולן אנחנו עומדים בשאלה גדולה ומכריעה- מה היא הדרך הנכונה לשמור עליהן כמשאב וכנכס.
כהרגלי בקודש, הדרך להתמודד עם השאלה הזו מתחילה בסיפור אישי
אני את דרכי בעולם הטבע התחלתי בתור מדריכת טיולים בבית ספר שדה עין גדי בחברה להגנת הטבע.
במשך שנים עבדתי והתפתחתי בגופים הירוקים כאשר הנושא המרכזי שלמדתי ועמלתי להבנתו היה נושא שמירת הטבע. כיצד אנחנו- המין האנושי משפיעים על הסביבה שבה אנחנו חיים. כיצד אנחנו מבינים את המערכת האקולוגית טוב יותר, לומדים אותה, מתאהבים בה, ודרך כך עוסקים בשימורה.
בתוך התחום הזה יש המון אינפורמציה, ומיותר לציין שגם הרבה כוחות והרבה פוליטיקה- הגורמים האלה רק יצרו לי דלק להעמקת ההבנה שלי ולמידת הנושא. בהמשך הדרך, כשכבר הספקתי ללמוד דבר או שניים גם משטחי העבודה שלי וגם באקדמיה במסגרות לימודים כאלו ואחרות הגעתי למסקנה שבסוף כל למידה חייבת להגיע גם עשייה, והאקטיביזם הוא חלק משמעותי מההתעסקות בנושא.
כך את שנותי היצרניות העברתי בעידוד אוכלוסיות שונות ובהן גם הרשויות בארצנו להטמעה ואימוץ תכניות לימודיות כאלו ואחרות אשר ראשית- לא מתעלמות מהנדבך של שמירת הטבע בחיינו ושנית- מגבשות עמדה. עמדה אמיתית וחשובה בנוגע לשמירת טבע אשר בתורה תביא לאקטיביזם- עשייה בתחום.
לפני כשלוש שנים התאהבתי בפטריות. לא דרך האקדמיה, ולא דרך עבודה בתחום. אלא כמו כל אהבת אמת- התאהבתי בשטח, ובמה שיש לו להציע לי
מאז רגע הגילוי כל ענייני היה בלמידת הפטריות- ובעיקר בשטח. כאשר נגמרה עונת הפטריות בארץ לא היססתי לעבור יחד עם עונת הפטריות לאיזורים בהם הן נמצאות ולהמשיך ללמוד אותן, ללא הפסקה. תוך כדי הדרך גם פגשתי דמויות כאלה ואחרות שהתעסקו בנושאים שונים, ובדרך גם פגשתי דמויות שעסקו בדילמה אשר הייתה בלבי מאז ומתמיד- שמירת טבע.
ועכשיו לקונפליקט- וזה יהיה רגע של וידוי- אני כל כך אוהבת פטריות. אני כל כך אוהבת לצאת לשטח ולפגוש אותן, אין כמוני מתרגשת מהליכה ארוכה ביער זר, ובסופה- מציאה של מקבץ אדיר של פטריות, מה טוב אם הן פטריות מאכל שיכולות לשמש אותי גם מחוץ ליער. אני מתרגשת ממציאה של כמות גדולה של פטריות מאכל, זה מעורר בי את היצרים הכי שורשיים שלי, ותחושת האדרנלין והנצחון שאני חשה כאשר אני פוגשת בסיטואציה כזו הן בלתי ניתנות לשיעור. אולי זה מתכתב עם כל מיני אינסטינקטים של ציד, אולי גם עם הבנות מעמיקות על כך שהשפע נמצא ממש בהישג ידי, ואולי זה סתם בגלל שאני מחפשת כל כך הרבה- ואז רגע המציאה הוא ממש חגיגה.
אז מה לזה ושמירת טבע? במילה אחת- המון
לאורך הדרך, ובגלל האוריינטציה שממנה אני באה פגשתי גם את ההתנגשות- בין הרצון שלי ללקט וכמה שיותר, לבין הרצון המוסרי לשמור על מה שנמצא מסביבי. גם מתוך מודעות עמוקה להרמוניה ביני לבין הטבע, וגם מתוך רצון מאוד נמוך- שלא ייגמר. פגשתי מורה מדהים בשם פול סטמטס בשלב די מוקדם של הלמידה שלי שסיפר לי שהפטריות נמצאות בסכנה עולמית, ובעיקר בגלל הנוכחות של האדם בסביבה האקולוגית. הוא סיפר לי על בירוא יערות, ועל כך שהכריתה המאסיבית של עצים מחסלת יחד איתה אוכלוסיות שלמות של פטריות ושיש מינים שכבר ממש נעלמים מהעין ולא ניתן למצוא אותם יותר, הוא סיפר לי על ליקוט יתר- ועל כמה שהסוגיה הזו מורכבת, ועל כמה שקשה לחקור אותה. הוא סיפר לי דברים שכבר יכולתי לשער בעצמי- שהבנייה המואצת- כבישים, בתים ואספלט באופן כללי יוצרים נזק משמעותי לרצף של התפטירים וסיפר וסיפר וסיפר… והאמת? שלי היה לא קל לשמוע את זה, כי עד לאותה הנקודה היה לי קל יותר להתעלם מהעובדה שיש מצב שמשהו כאן נמצא בסכנה- בסך הכל רציתי ללקט פטריות ולהמשיך וליהנות מהקסם.
בדצמבר 2018, ובעידודו של אותו מורה התחלתי להדריך בנושא ליקוט פטריות. התחלתי להזמין אנשים להגיע אלי לסביבה בה אני מלקטת ולנסות להדביק גם אותם בחיידק של האהבה לפטריות
תוך כדי תנועה, ותוך כדי שאני מדברת עם אותם הקהלים על שמירת טבע התחלתי לחשוש- חשש אמיתי לגורל הפטריות. בעיקר בגלל שראיתי עד כמה ההתלהבות גדולה ועד כמה אנשים רוצים ללקט בעצמם, ומרגישים בדיוק את אותן התחושות שאני חוויתי כשרק התחלתי את דרכי. כאשת שמירה טבע זה גרם לי לחשוש- מה יהיה על הפטריות במדינת ישראל?
אז התחלתי ללמוד, ולקרוא מחקרים, ולהתייעץ עם מומחים- מה קורה בארץ? מישהו לומד את הנושא הזה? מישהו מוטרד מהנושא הזה?
מחקרים רבים לא מצאתי, לצערי, שעוסקים בנושא הזה בארץ וזה לא מאוד הפתיע אותי. מה שהפתיע אותי זה שבדיוק כמו שאני מוטרדת בחדרי חדרים מהמצב, יש עוד אנשים- חכמים ומנוסים ממני שמוטרדים מהנושא הזה לא פחות.
אז התאגדנו יחד, והחלטנו שננסה לאט בשקט ובעדינות ללמוד את הנושא. ראשית לשאול אחרים- מה היה כאן בעבר? ואז לנסות לחפש ולראות- האם יש מחקרים שעוסקים בנושאים דומים שיכולים להאיר מעט את דרכנו? האם נעשו מהלכים דומים בעבר על מנת לשמור על אורגניזם שאיכפת לנו ממנו ואנחנו רוצים להבטיח את קיומו לאורך שנים?
המסקנה היתה ברורה- אנחנו עוד לא יודעים כלום. וכשמדובר בפטריות התמונה מאוד מורכבת.
המקור הראשון הברור שפגשנו היה נושא שמירה על פרחי הבר בישראל. מיותר להסביר במה מדובר, כל ישראלי בר דעת מכיר את הקמפיין העצום שקרה במדינה בשנות השישים לשמירה על פרחי הבר, ועל כמה שהוא היה אפקטיבי.
הלוואי שזה היה פותר לנו את הבעיה. כי ככל שהעמקנו בלמידה הבנו, שבהשוואה לקמפיין השמירה על פרחי ארצנו, אנחנו עוסקים בנושא מורכב הרבה יותר, ואין לנו מסקנות ברורות שחותכות לכאן או לכאן, ועד שיהיו לנו כאלה, אנחנו לא יכולים ולא רוצים- מצו מצפוננו, להוציא ליקוט פטריות אל מחוץ לחוק.
המסקנה היתה ברורה- אנחנו חייבים לחקור! ואנחנו כשלושה או ארבעה אנשים, בכוחותינו, לא יכולים לייצר מחקר שיהיה משמעותי מספיק ומעמיק מספיק כדי לייצר מסקנות שיובילו למעשים שנוכל לעמוד מאחוריהם.
ואז חשבנו- מי יכול לעזור לנו לחקור דבר כזה לעזאזל?? מדובר כאן במחקר שנוכל להשתמש במסקנות שלו אולי בעוד 15 שנים, מדובר כאן בנושא רציני, שצריך בשבילו משאבים אמיתיים כלכליים ואנושים ואולי אפילו פוליטיים- איך נעניין מישהו בדבר הזה?
ואז הבנו- רק באמצעות מודעות ציבורית נצליח להגדיל את העניין בנושא בעינינו הוא כל כך גדול, אבל בעיני אחרים כמעט ואינו קיים.
אז מיותר לציין את התהליך הטבעי שהוביל אותי אל החברה להגנת הטבע בנושא הפטריות- הגוף שגידל אותי, והיה לי המנוף לפיתוח חשיבה סביבתית ולשמירת טבע. המחשבה הייתה- אם אצליח לעניין את החברה להגנת הטבע בנושא, ואשכנע אותם שמדובר כאן בנושא משמעותי, שיש ללמוד אותו לעניין בו את הציבור הרחב, אז אולי לימים נוכל לייצר מספיק עניין כדי לגרום לגופים אחרים להשקיע משאבים וללמוד את התחום.
הדרך מכאן הייתה קצרה- שותפינו בחברה להגנת הטבע הבינו מיד שמדובר כאן בנושא מיוחד ומעניין, שיכול גם לחבר אנשים לטבע, (למעשה- בדיוק אותה המחשבה שהובילה אותי להדרכה בתחום ליקוט הפטריות) גם לחבר אנשים לנושא של שמירת טבע וגם לעודד עיסוק בתחום- עידוד לליקוט מודע ומתחשב, ועידוד מחקר ולמידה של התחום. מצב של תועלת לכל הצדדים.
האם אני לא פוחדת שיום יבוא והמחקרים שייעשו בעידודי יביאו למסקנה שיש לאסור או להגביל מעשי ליקוט כאלה ואחרים? מפחיד אותי מאוד. באמת. אני כל כך אוהבת ללקט, וכל כך אוהבת את מה שזה עושה לי ולאנשים סביבי, אני חושבת שזה קסם אמיתי, ולא הייתי רוצה שיקחו את האפשרות הזו ממני.
אבל יותר אני פוחדת שאם לא אסתכל קדימה, ואנסה לפחות ללמוד את הנושא בצורה מסודרת, ולעומק, יום אחד אתעורר ופשוט לא יהיה.
כשאני חושבת על עצמי מול הנושא הגדול הזה אני קצת מרגיש כמו ילדה, שמאוד אוהבת ממתקים- אני מוכנה לאכול אותם כל היום, כי הם טעימים לי! אני כל כך אוהבת סוכריות על מקל! אבל המבוגרים, ורופא השיניים אומרים לי שאם אמשיך לאכול אותן יכאבו לי מאוד השיניים, יהיו לי חורים וזה יהפוך להיות מגעיל ומכוער, ולא אוכל יותר לאכול סוכריות על מקל. האם אני רוצה לוותר עליהן? ממש לא! האם אני רוצה לוותר על השיניים שלי? כנראה שגם לא.
או במילים אחרות- בכל הנוגע לדילמות שמירת טבע- אין תשובה ברורה. יש רק הזמנה למחשבה ולמעשה.
להתראות ביער
מיא