בתקופה האחרונה עושה רושם שהרבה אנשים מתחילים להתעניין בפטריות. בהתאם יוצאים לאור גם הרבה מאוד מגדירים- אינטרנטיים, ומודפסים, בארץ כמו בעולם. יש קבוצות שיוצאות לשטח יחד וחוקרות את הנושא, יש קבוצות ווטסאפ ייעודיות לזיהוי והיכרות, ובכלל- השיח מאוד גדל.
האלה הנשאלת היא- אם יש כל כך הרבה אינפורמציה, ואפשר לחלוטין ללמוד את הנושא לבד, מדוע צריך מורה לדבר הזה? מה החשיבות של מורה בתוך ים הידע הנגיש והאפשרי הזה?
אני התחלתי את המסע שלי לגילוי הפטריות לגמרי לבד. בשוטטות עצמית בחורש הקרוב לבית שלי. מצאתי מינים של פטריות, לקחתי דגימות אלי הביתה, ישבתי מול המגדיר יחד עם חברה שכבר הכירה פטריות ויכלה להנחות אותי בתהליך החיפוש, וככה למדתי עוד מין ועוד מין שנמצא ביער, כאשר הצמאון לתחום רק הלך וגדל.
עם שוך החורף בארצנו באותה השנה נסעתי לקנדה ואלסקה בחיפוש אחרי הפטריות. נסעתי מנקודה לנקודה בה המקומיים אמרו לי שיש מגוון ושפע, ובמשך חמישה חודשים תמימים חקרתי את הנושא ולמדתי את התרבות הענפה סביב עולם הפטריות בצפון אמריקה, כמו גם הכרתי כמות אדירה של מינים חדשים שמשגשגים באיזורים הצפוניים.
בסוף אותה התקופה התגלגלתי, כמעט במקרה, לסדנא של אדם בשם פול סטמטס, שלימים הפך להיות המורה שלי לעולם הפטריות.
הגעתי לסדנא שמנתה עוד 30 אנשים, כולם מצפון אמריקה, עם המון המון ידע מהשטח- אחרי הכל ביליתי את החודשים שלפני כמעט רק ביערות צפון אמריקה. הכרתי המון מינים, והשטח היה לי כבית, לא הייתי צריכה את פול סטמטס כדי להכיר לי מינים של פטריות וללמד אותי לזהות אותם. את הידע הזה כבר רכשתי בכוחות עצמי. מה שכן קרה עם פול, ולא קרה לי במהלך השוטטות העצמאית היה שהוא הדביק אותי בחיידק. ההיחשפות לאהבה שלו לתחום, ההיכרות עם אדם שהקדיש כל חייו לתחום, השהות בסמוך לאדם שקיים אצלו כזה ברק בעיניים- כל אלה המחישו לי שאני לא לבד, גרמו לי להבין שזה למעשה נורמאלי לחלוטין להיות מאוהב בפטריות.
פול חשף בפני עולמות חדשים- עולמות של תועלת מעולם הפטריות, היכרות עם ניואנסים שרק אדם שהקדיש את חייו לפטריות יכול להכיר ולדעת, הוא הראה לי את הדרך להמשיך ולפתח את התחום בחיי, ובעיקר דחף אותי להמשיך ולחקור, ולהתחיל להעביר את האהבה שלי הלאה. כשהיו לי חששות בנוגע להדרכה בתחום כל כך מורכב וסבוך (שכולל בתוכו גם פוטנציאל לא קטן להרעלה ולסיבוכים כאלה ואחרים) הוא הסביר לי דבר מאוד פשוט- אהבה לא קורה סתם, והתאהבות לא קורה סתם, ואם אני התאהבתי בכאלה רמות, אין לי ברירה אלא לקום ולהמשיך להפיץ את הידע הזה. כי אני נבחרתי, אולי על ידי הפטריות, ואולי על ידי הגורל להפיץ את האהבה הזו הלאה. מבחינתו, ועד כמה שהוא ראה את הדברים- לשמור את כל הידע הזה לעצמי יהיה מעשה אנוכי, וגם לא כל כך הגיוני.
פול גרם לי להרגיש חלק ממשהו גדול יותר, והבהיר לי שמרגע זה ואילך יש לי אחריות- גם כלפיו וכלפי כל האנשים ברחבי העולם שאוהבים את הפטריות- להמשיך ולהפיץ את האהבה הזו הלאה. המסר היה ברור- חזרי לארץ, ותתחילי לפתח את תחום הדרכת ליקוט הפטריות בישראל- מדינה שבה המודעות וההיכרות עם עולם הפטריות עוד כמעט ולא קיימים בציבור הרחב.
אם לא הייתי פוגשת את המורה הנכון, ככל הנראה לא הייתי מתחילה להדריך בעצמי, וככל הנראה הייתי ממשיכה לחשוב שאני לבד בדבר הזה, לא היה נפתח לי עולם אדיר ורחב שכולל בתוכו שלל מינים שלא הכרתי, ושלל אנשים שפשוטו כמשמעו- באים לשנות את העולם ולחשוף כמה שיותר אנשים לתועלת האדירה שיש לפטריות לתת לנו כחברה אנושית
2, לפטריות פוטנציאל אדיר- הן מסוגלות לרפא אותנו ממחלות פיזיות ונפשיות (יש מחקר מאוד מתקדם בתחום בימינו) הן מסוגלות לטהר זיהומים, ולהוות חומר גלם לבניה של רהיטים וביגוד, והן יכולות, מיותר לציין, גם לשמש לנו למזון בריא לגוף האדם. אבל כדי לדעת לסווג את הפטריות לפי השימושים שלהן, ובפרט למזון, צריך ללמוד את המיומנות העדינה של זיהוי פטריות. יכול להיות שאפשר גם ללמוד את זה רק מהספרים, אבל אז הלמידה תהיה שטוחה, רדודה, לא וודאית, וכמובן- יהיה נעדר ממנה החלק החשוב ביותר שבליקוט פטריות- האהבה לעולם הזה.
אני חייבת את אהבתי לפטריות לכלל האנשים שהנחו אותי בדרך הזה, לפול ולעוד אנשים קסומים שנתנו לי להצטרף אליהם ולהכיר דרכם את הממלכה האדירה הזו, שיש לה פוטנציאל ממש לשנות חיים, כמו שהיא שינתה את החיים שלי בדיוק.
3, ההבחנה בין פטריות ראויות למאכל, לא ראויות למאכל ורעילות למאכל היא קריטית. וכרגע, בנקודה שבה אנחנו נמצאית מבחינת הידע הנגיש, למי שמתחיל להתעניין בתחום ליקוט הפטריות אין באמת דרך לוודא שמה שנמצא ביער ולוקט הוא באמת פטריה טובה למאכל. יכול להיות בעתיד עוד יהיה, אך היום זה עוד מסוכן. כיום קריטי לצאת ליער ללמידה של ליקוט פטריות עם מישהו שמכיר ומבין. מזל, שיחד עם הביקוש האדיר והצמאון לידע הזה יש המון אנשים טובים שמציעים את עצמם להדריך ולהנחות- בין אם באופן פרטני חברי ובין אם בהצטרפות לסדנאות, סיורים וקורסים לרכישת הידע הרלוונטי.
בואו להתאהב בפטריות- אולי הן ישנו גם את החיים שלכם בבוא היום.
להתראות ביער
מיא