top of page

גידול פטריות- משולחנה של מתלמדת

עודכן: 24 ביוני 2020


כבר כמה שנים שרציתי ללמוד לגדל פטריות, אבל איכשהו זה תמיד היה נראה לי מסובך, כמו עולם בתוך עולם של הפטריות- אז קצת ויתרתי על זה, חשבתי אולי לקחת קורס, וקבוצת חברים רצתה להביא קורס כאן ליישוב, אבל אני חושבת שבסופו של דבר- סמכתי על הפטריות שאם הן רוצות שאלמד לגדל אותן- זה פשוט ייקרה.


והנה הגיעה ההזדמנות. בנובמבר האחרון בחור אלמוני בשם סהר לוי פרסם פוסט בפייסבוק, ובו הוא שואל אם יש מישהו בקהל שמעוניין ללקט איתו וללמוד יחד איתו ליקוט פטריות. כשראיתי את הפוסט הזה משהו קסם לי, אולי הרצון- שאני מתחברת אליו מאוד, אולי הפשטות שבבקשה, ואולי גם התמימות והישירות שבה הדברים נאמרו- אני מחפש מישהו ללקט איתו, יש מישהו כזה בסביבה?


מיד עניתי לו. כתבתי לו מי אני, שאני מדריכה סיורים וסדנאות, ומאוד אוהבת ללקט, ושבאופן ספציפי עונת הפטריות עוד לא התחילה, אבל אם הוא רוצה להמתין קצת, אשמח לצאת איתו יחד ללקט.


קצת פטפטנו (הייתה שיחה באמת קולחת!) והוא סיפר לי שהוא בעצמו מגדל פטריות בבית כבר תקופה, ועם הצלחות לא רעות בכלל. הוא סיפר לי שהוא למד כמעט לגמרי לבד- מקריאה וצפייה בסרטונים, ומהתייעצות בקבוצות שונות ברשת- וזה הדהים אותי ממש. לא העליתי על דעתי שאפשר ללמוד דבר מסובך כל כך בצורה פשוטה כל כך, בלי קורסים ובלי ללכת ללמוד ממומחים, או לעבוד בחוות. עם זאת, היה לי ברור שסהר הוא בחור מבריק, שמסוגל ללמד את עצמו תורות גדולות ומורכבות, מה שלא היה מאוד ברור לי (בלשון המעטה) לגבי עצמי...

סהר במבט מאושר ליד דליים לגידול פטריות בחצר הבית שלו

אז סהר הציע הצעה: אני אלמד אותו ליקוט פטריות בשטח, והוא, בתמורה, ילמד אותי לגדל פטריות. אני חיבבתי את הרעיון הזה מאוד ומיד הסכמתי, והזמנתי אותו לבוא להשתתף בסדנא, לבקשתו. כאשר היה לי כמעט ברור, שאת הברטר הזה ככל הנראה לא אפדה, מהיכרות עם עצמי ועם שטף החיים שלי, לא באמת האמנתי שתהיה לי היוזמה להגיע למעמד הנכסף של ללמוד לגדל פטריות.

אבל רצה הגודל (או שמא- הפטריות) וחודשים ארוכים אחרי שסהר הגיע אלי לסדנא, הגעתי גם אני אל סהר ליום למידה. לא באמת ידעתי למה לצפות, ובעיקר הייתי מאוד מופתעת ממני וממנו שהדבר אכן יוצא לפועל...


אז הגעתי אל סהר בבוקר יום שני, עייפה מן הרגיל לעונה, עם צנצנות ודלי- כמו שהוא ביקש. לא באמת ידעתי מה הולך לקרות, רק ידעתי שאני עייפה וחסרת סבלנות מאוד, אבל לא כל יום יש הזדמנות ללמוד לגדל פטריות, אז החזקתי את עצמי מעל למפלס העצבים הרגיל בתנאים הנוכחיים. מה גם שסהר הוא מסוג האנשים שאפשר רק להעריץ, ובטח לא לכעוס מסיבות שפלות של עייפות וחוסר סבלנות. אז איכשהו הכעס התחלף בחיוך. התחלנו עם שעות על גבי שעות של המון דברים טכניים, ואיך נאמר... משעממים. הכנו יחד צלחות פטרי, ועיקרנו צנצנות, בישלנו דגנים, ועשינו חורים בכל מיני מקומות משונים והכנסנו פנימה את מה שסהר כינה "נשמים". כל זה קרה במטבח הבית של סהר, מה שדי הדהים אותי.

בין לבין סהר הכניס אותי לחדר שלו והראה לי את כל הצנצנות והצלחות פטרי שיש לו שנגועות בפטריות- זה היה הרגע הראשון שדי נגנבתי- בחדר שינה?!? יש לך כאלה כמויות של תפטירים ונבגים?? לא האמנתי שאפשר להחזיק כזו כמות של פטריות בבית, כמות כזו של תפטירים, שבבוא היום יגדלו ויוציאו גופי רבייה של פטריות מאכל. הרגשתי שאני נמצאת באיזה מעבדה סודית לגידול פטריות סודיות- רק ששום דבר מזה לא היה סודי, זה היה תחביב של סהר, שאיכשהו מהלך קסם על לא מעט אנשים בעולם.

בחדר השינה של סהר... צנצנות של דגנים נגועים בפטריות

המשכנו בכל העניינים הטכניים: סהר הסביר לי, שלפני שמגיעים לMoney time כדאי גם ללמוד את כל הדברים החשובים מסביב- איך מכינים את המצעים לזריעה, איך מעקרים ומנקים את כל סביבת העבודה כך שתהיה נכונה וטובה לפטריות, איך מתארגנים על כל הרקע הטכני כך שההדבקה עצמה של המצע בפטריות תהיה מיטבית. הוא הסביר לי, משהו שכבר הסבירו לי בעבר, וזה שהמכשול המרכזי בדרך לגידול פטריות מוצלח הוא זיהומים. לרוב, מה שיכשיל את מגדל הפטריות המתחיל (וגם המתקדם לפעמים) זו העובדה שנכנסו זיהומים לתוך המדיום בו הוא מגדל פטריות ולמעשה "גזלו" מהפטריות את המשאבים שהן צריכות על מנת לחיות ולשגשג, על כן, חשוב לשמור על סביבה נקייה ואף סטרילית בכל שלבי הגידול של הפטריות, ובמיוחד בשלבים הראשונים. ככל שהשלב ראשוני יותר, כך הצורך בסטריליות הוא קריטי יותר ובהתאמה- הזיהומים עלולים לפגוע יותר ולשבש את תהליך הגדילה של התפטיר. אז ניקינו וניקינו, ופיסטרנו, ועיקרנו, והשפרצנו מלא אלכוהול לחלל האוויר, עד שלא היה יותר מקום לחיידקים, בכלל, וגם אי אפשר היה ממש לנשום, למען האמת...

בסוף, אחרי שבמשך יום שלם אני משתדלת בכל כוחותי לא להירדם לסהר מול הפרצוף כשהוא מסביר לי כמה זמן צריך לבשל את גרגרי הדגן ואיך לייבש אותם כראוי, הגענו לבשר של היום- הדבקה של תפטירים על דגנים, והדבקה שלהם בדלי עם קש.


המעבדה המאולתרת.. הכנות להדבקה בתנאים סטריליים ככל הניתן

ופתאום- עירנות! סהר הראה לי איך הוא בונה מדברים שנמצאים ממש מתחת למיטה שלו מעבדה סטרילית מאולתרת- בה נעביר את התפטיר הראשוני למצעי הדגן וצלחות הפטרי עליהן עבדנו כל היום. ובפעם השניה או השלישית באותו היום- לא הצלחתי להאמין שאפשר לגדל פטריות בבית ממש מכלום. בשתיקה כמעט גמורה (כי ככה פול סטמטס אומר שצריך לעשות- כדי לא לפזר חיידקים באויר) ועם מסיכות על פנינו (בלי קשר לקורונה, שבחוץ שגשגה והשתוללה), וכפפות מנתחים על ידינו, ושוב ענני אלכוהול בלתי פוסקים בכל מקום, התחלנו להדביק מצעים. הייתה מעין חרדת קודש בחדר, שקשה מאוד לא להידבק בה- הרגשתי שאני עדה עכשיו לתהליך כמעט היסטורי, או אולי קדוש? שבו בזהירות ובאיזו שהיא תפילה אפילו, שנקרא לה תפילת הזיהומים, אנחנו מגדלים פטריות- ממש מגדלים פטריות. ואחרי יום של שיעמום מוחלט- זה היה לא פחות מפלאי. מי היה מאמין שעבודה בחדרון סטרילי עם אדי אלכוהול עבים באויר תרגיש כמו חוויה רוחנית כמעט... נון סנס מוחלט של חובבי פטריות....