הגשמים הראשונים החלו להכות
ופתאום מדגדגות הרגליים לצאת ללקט
בין אם אתה לקט ותיק, או לקט בפוטנציה
חשוב להבין, שהיציאה לשטח לליקוט פטריות נושאת בחובה אחריות גדולה
פטריות זה רעיל, נכון. ולרוב אנחנו נעסוק באזהרות שמטרתן להימנע מהרעלה. אחד הנושאים המדוברים ביותר כשאנו באים לעסוק בפטריות הוא נושא פטריות המאכל והדמיון הרב שיכול להיות בין פטריות מאכל ופטרית רעל, ועד כמה צריך להיות מיומן כדי להימנע מבלבול.
אבל יש נושא נוסף
ועליו משום מה אנחנו נוטים לדבר פחות
אולי כי הוא פחות סקסי, אולי כי הוא פחות מיידי, ואולי כי שוב, הוא פחות עוסק בנו, ויותר עוסק בסביבה שלנו (כאילו אנחנו לא חלק מהסביבה שלנו… כן?)
אז כשאנו יוצאים ללקט פטריות, אנחנו לא יוצאים לסופר. אנחנו לא יוצאים "להביא פטריות", אנחנו יוצאים לטבע, לשטח, ואהבה לטבע, ליער ולשטח היא תנאי מקדים חשוב מאוד טרם צאתנו ללקט פטריות
ולמה זה חשוב?
ראשית משום שאם אתה לא אוהב להיות בטבע אתה לא תהנה ללקט פטריות, זה ברור
אבל גם, ובעיקר משום שאם אתה לא אוהב טבע, אתה לא מחובר אליו, ואז אולי אתה קצת מנוכר אליו, ואם אתה מנוכר אליו אז יכול להיות שלא תשים לב כשאתה עושה נזק.
והדבר האחרון שאנחנו, כמדריכי ליקוט, כאנשים שמוציאים אנשים אל הטבע ללקט פטריות, רוצים, זה שנגרום לכך שיגיעו לשטח אנשים שעושים נזק.
מה הכוונה?
אני כמדריכה לא יכולה להיות אחראית שכל אחת מאלפי המודרכים שעוברים אצלי בעונה יהיו בעלי תודעת שטח גבוהה, ויהיו רגישים למה קורה סביבם בטבע, ברור.
אבל אני צריכה לזכור, שיש לי את הזכות, ואת הכוח, לחנך אנשים להתנהגות נכונה יותר בטבע, ולחיבור לטבע.
ולדעתי- אהבה לפטריות, היא קודם כל ולפני הכל אהבה לטבע
ואם אדם- מודרך, לצורך העניין, לא מחובר לטבע בהגיעו לליקוט פטריות, אז דווקא הפטריות יכולות להיות הצינור כדי לחבר אותו אל הטבע, וזו ממש הזדמנות שלא שווה לפספס, נכון?
מתי הדבר מורגש בעיקר? עם ילדים. ועוד איך…
אם רק היה לי שקל על כל פעם שבתחילת ההדרכה פגשתי ילדים שלא בא להם לצאת לטבע, לא בא להם להתלכלך, לא בא להם ללכת, הם רוצים על הידיים, הם רוצים הביתה
וברגע שהם פוגשים את הפטריה הראשונה- הם פשוט שוכחים שפעם היו להם הרצונות האלה. הם מרוכזים כל כולם בפטריה!
אותו הרגע, הוא רגע הניצוץ, הקסם. זה הרגע בו ניתן לחבר את הילד לטבע באופן בלתי הפיך, שישנה לו את החיים לנצח!
אותו הדבר גם עם מבוגרים, כמובן, שזה אחר, ומאתגר יותר, אבל הפוטנציאל עוד שם. ואי אפשר להתעלם ממנו.
ולכן אני כותבת מילים אלה
כדי לזכור ולהזכיר, שהפטריה יכולה מאוד לקשור אותנו אל הטבע, אבל, במידה ואנחנו רחוקים מהטבע, ומלקטים פטריות, אנחנו יכולים לגרום לה להרבה נזק. ממש כמו שני צידי המטבע.
אז איך נכון לצאת לשטח? איך נכון בעיני ללקט פטריות, ולמה כולם מדברים לאחרונה על ליקוט יתר??
צניעות
אל השטח יוצאים בצניעות
אף אחד לא מבטיח לך שאם תצא לשטח תמצא פטריות
ואף אחד לא כתב את השם שלך על הפטריות האלה
הפטריות הן יישות בפני עצמה, הן לא כאן בשבילנו, לא כאן כדי לשרת את היצרים שלנו, ובעיקר, לא שייכות לנו ברגע שמצאנו אותן
אל תבינו אותי לא נכון. הפטריות כאן בשבילנו, אבל בדיוק כמו שאנחנו כאן בשבילן. זו מערכת יחסים של הדדיות, של שיתוף פעולה, בדיוק כמו שהפטריה חיה בשיתוף פעולה עם העץ ועם שאר האורגניזמים בעולם, כך היא גם מתקיימת איתנו.
ואם אנחנו נשכח לכבד את הנוכחות של הפטריות, ולתת להן, ולשמור עליהן כדי לקבל חזרה, המאזן ייאבד, ונמצא את עצמנו משמידים את הפטריות, ואז נתגעגע אליהן נורא.
מהו ליקוט יתר, למה רבים מסתייגים מהמונח הזה, ואיך נצליח להימנע ממצבי אל חזור?
ליקוט יתר, כשמו כן הוא, מצב בו ליקטנו יותר משהשטח יכול לספק לנו
וכמו כל מצב של שימוש יתר, הדבר יכול לגרום לכיליון של המשאב בו אנחנו עושים שימוש
לדוגמא- נפט, או פחם- גם בהם אנחנו עושים שימוש יתר, והאיום הוא שיום אחד לא יישאר יותר.
או כמו השמנת יתר- שנובעת מצריכת יתר של קלוריות ויכולה לגרום לנו להיות חולים ואומללים.
כך גם ליקוט יתר יכול לגרום לכך שלא יהיו יותר ממה שליקטנו.
אבל עם ממלכת פטריות זה קצת מורכב להבנה, כי הפטריות מאוד מורכבות.
מה בעצם חשוב להבין?
התרבות פטריות:
הפטריות מתרבות בשני אופנים- זוויגי- כמו בעלי החיים, וא- זוויגית- כמו חלק מהצמחים, וכמו יצורים חד תאיים.
אופן הרבייה הזוויגי- מיני- קורה באמצעות הנבגים של הפטריה, שמתפקדים כמו זרעים ונמצאים מתחת לכובע שלה. אותם הנבגים מייצרים מפגש גנטי ומתרבים לאחר יציאה לאוויר העולם. משני נבגים קיים הפוטנציאל להיווצרות קור ראשוני, ולאחר מכן קור שניוני אותו אנחנו מכנים תפטיר, והוא למעשה גוף הפטריה- רב שנתי אשר נמצא מתחת לאדמה.
אופן הרבייה הא-זוויגי- א- מיני- קורה כמעיין התרבות ספונטאנית של אותו הקור אותו אנו מכנים תפטיר.
גופי הפרי של הפטריה- אותם אנחנו מכנים "פטריות" הם למעשה האיברים אשר פורצים מהתפטיר אל מחוץ לאדמה (בחלק מן המקרים), ונושאים בתוכם את הפוטנציאל הגנטי להתרבות. אותם גופי הרבייה הם הפטריות אותן אנו מלקטים לצרכי מאכל.
ועכשיו כשהעובדות מונחות לפנינו, ניתן לשאול את השאלה שכמעט תמיד נשאלת בסדנאות המבוגרים והיא:
אז אם ככה, אין בעיה ללקט את כל גופי הפרי, כי התפטיר גם ככה מתרבה בעצמו?
והתשובה היא- אולי, הלוואי, זה בהחלט יכל להיות מאוד נוח לפתור את האחריות שלנו כלפי הפטריות תחת ההשערה שהם יכולות להסתדר גם אם ננצל את מלוא הפוטנציאל שלהן. אבל בפטריות כמו בפטריות, זה סבוך הרבה יותר….
שורש התשובה טמון בטענה מאוד פשוטה- והיא- אם הפטריות יכולות להתרבות רק באמצעות רבייה א-זוויגית, אז למה לעזאזל הן טורחות להתאמץ ולהוציא גופי רבייה? רק כדי שלנו יהיה אוכל…?
והתשובה היא- כמובן שלא.
אז יש כל מיני השערות מדוע הפטריות זקוקות לגופי הרבייה האלו, ומדוע הרבייה באמצעותם היא קריטית להמשך ההישרדות של ממלכת הפטריות, אבל לפני שדנים בספציפיקציות העקרוניות יש משהו הרבה יותר חשוב שיש לציין בהקשר הזה והוא צוין כבר בתחילת הטקסט הנוכחי וזה:
צניעות
גם אם אנחנו לא בדיוק יודעים למה הפטריות בוחרות להוציא גופי רביה- זו עובדה! ולפתור את עצמנו ואת האחריות שלנו לשימור גופי הרבייה בטענה שהן יכולות להתרבות גם בלי זו היתממות במקרה הטוב, וחוסר כבוד לממלכה שלמה במקרה הגרוע. ובשני המקרים- לחלוטין לא מתקבל על הדעת בעיניים של שמירת טבע ומצפון.
אז מה הפתרון?
האם הפתרון הוא להפסיק ללקט פטריות לאלתר? כדי לשמור שמירה אולטימטיבית על הסביבה? אולי, אבל כנראה שגם זה יהיה חטא לאמת, מכיוון שכבר פירטתי, שבעיני, יש כאן יחסי שיתוף פעולה, ואם הפטריות ראויות למאכל, ככל הנראה יש לפטריות תועלת בכך שאנחנו בני האדם נעשה בהן שימוש (יש כמה השערות בנושא הזה, אבל קצרה היריעה מלהכיל בטקסט הנוכחי).
אז מה עושים? איך מלקטים בחכמה?
קטונתי מלהגיד תשובות מוחלטות, אני יכולה רק להגיד מה הקו ההתנהגותי שלי, שנשען על שנים של נוכחות בשטח ומוסר שהתגבש לאורך הזמן. והמסקנה שלי היא- ליקוט צנוע ככל הניתן. והעקרונות הם פשוטים:
1, משאירים את השטח בדיוק כפי שהיה כשנכנסנו אליו- בלי תירוצים! זה אומר שכל תא השטח בו טיילנו צריך להיראות בדיוק אותו הדבר כשיצאנו- על כל המגוון שבו.
2, אם מצאנו גופי פרי של פטריות מאכל- נלקט רק את הבוגרות- לא את הצעירות (על מנת לתת להן הזדמנות לפזר את הנבגים שלהן), ולא את הזקנות (שנמצאות בשיא פיזור הנבגים שלהן, ובכל מקרה לא יועילו לנו למאכל).
3, אם מצאנו גופי פרי של פטריות שאנחנו לא מזהים- לא לוקחים את כל מה שאנחנו רואים- מספיק לקחת פטריה אחת או שתיים למטרת זיהוי וניתוח בבית.
4, חוק החמישים אחוז- חוק השאול מעולם הבוטאניקה ונהוג ומקובל בו כבר שנים ארוכות, ועיקרו: מצאנו פטריות מאכל טעימות?? איזה יופי! ההתרגשות בטח גדולה… אבל זה הרגע להוכיח שמותר האדם מן הבהמה ולהקפיד לא ללקט יותר מחצי ממה שאנחנו רואים- ולמה בעצם? משני טעמים משמעותיים:
הראשון- התחשבות בלקטים שיגיעו אחרינו: אמנם אנחנו הראשונים שהגיעו אל המקבץ הנוכחי, אבל יש סבירות רבה שאנחנו לא היחידים שיגיעו לשם, וכמו שאנחנו לא אוהבים להגיע למקבץ שגולח כולו שעה לפני שהגענו אליו, כך גם לא נרצה לגרום את הצער למי שיבוא אחרינו, על כן נשאיר פטריות בשטח- מתוך הנחה שאם נעשה טוב, ונחשוב על מי שמגיע אחרינו, אולי בעתיד, מישהו גם יחשוב עלינו ויהפוך את חוויית השוטטות שלנו ביער לנעימה יותר.
השני- שקשור מאוד לראשון- אם כל לקט יקח רק חמישים אחוז ממה שהוא רואה, זה אומר שבהינתן מצב בו יש רק פטריה אחת מולנו- אנחנו פשוט לא נוגעים בה! ואז אנחנו יכולים להבטיח שלפחות מבחינה מוסרית נתנו לאותה הפטריה את הזכות ההוגנת להתרבות רבייה מינית- כמו שהטבע התכוון שהיא תעשה.
יכול להיות שאחרי קריאת מילים אלה אתם מרגישים צביטה קטנה בבטן. כי הונחו כאן אתגרים מנטאליים מאוד לא פשוטים. אבל אני מאוד מקווה שהרקע והרציונל לפעולת הליקוט המתוארת יסבר את הדעת ויסביר מדוע כל כך חשוב, ואף קריטי לנהוג בצניעות בצאתנו לשטח.
וכמו בכל סוגיה סביבתית, גם כאן הוא הדין-
הפטריות לא צריכות אותנו כדי לשרוד, כמו שגם הטבע או "הסביבה" לא זקוקים לנו כדי להתקיים, הסיבה היחידה שאנחנו מקפידים על עקרונות שמירת טבע- הם בשבילנו! כדי שאנחנו נמשיך להתבסס, להתקיים וליהנות הפלא הזה שיש לטבע לתת לנו.
אם נחשוב רק על היום, אולי מחר נצטער ונתגעגע
וברור, כל הדברים שנאמרו כאן יכולים להיות שנויים במחלוקות, ולא לעמוד במבחן המדעיות, אבל נכון ליום כתיבת מילים האלה- לא הוכחו גם טענות שסותרות את הטענות האלה בצורה מדעית ועל כן, בעיני, הדרך הנכונה לנהוג במצב של חוסר וודאות שנוגע ליחסי אדם טבע, היא לנקוט באופן הפעולה שמזיק הכי פחות, עד אשר יוכח שאין נזק. ועד היום הזה- צניעות וכבוד הם שמות המשחק.
בברכת ליקוט נעים,
ליקוט חכם, וחושב,
ומלא מצפון ומוסר
מיא