תרבות הליקוט בבולגריה

עודכן ב: 31 אוג 2020


כאשר מטיילים בעולם בעקבות הפטריות ניתן להבחין באופן מאוד מובהק שהתרבויות מתחלקות לשתיים- תרבות חובבת פטריות- מיקופילית, ותרבות מפחדת פטריות- מיקופובית.

מהי מיקופיליה? לא מסובך להבין. מדובר באהבה לפטריות. אהבה שבאה לידי ביטוי גם בעניין אבל בעיקר במשיכה אליהן, ובאימוץ שלהן בתפריט ובאורח החיים.

חותכים וממיינים פטריות שזה עתה לוקטו ביער. מסעדה ברכס הרי הרודופי.


אם כן, מהי מיקופוביה ומדוע היא קיימת? בדקתי ברשת, ותראו מה מצאתי באינציקלופדיית הפוביות (כן, מסתבר שיש כזו):

"מיקופוביה" (מלטינית myco= פטריה) הוא הפחד מפני פטריות. הגורם השכיח ביותר למיקופוביה הוא שפטריות עלולות להיות רעילות אם הן נצרכות למאכל. אנשים החוששים מפטריות ימנעו מאכילת פטריות כמו גם לא יגעו בפטריות. אכילה או אפילו נגיעה בפטריות תביא לתסמינים כמו הזעה, בכי, צעקות, טמפרטורות גוף גבוהות וקצב לב גבוה. יש אנשים שעשויים ללקות בפחד הזה ממשחק הווידיאו הפופולרי "סופר מריו".(https://phobia.wikia.org/wiki/Mycophobia)

סופר מריו...?? ברצינות?? טוב, נניח...


לצערנו, ישראל היא דוגמא מצוינת לתרבות מפחדת פטריות- בארץ, ללקט פטריות משול לסוג של התאבדות. ליקוט פטריות הינו צלילה לתוך מרחב מסוכן ולא נודע, שעדיף להימנע ממנו. זה דבר שאנחנו מדריכי הליקוט מנסים מעט לפוגג בעבודה שלנו. המצב הזה של מיקופוביה תרבותית מאוד נוכח באופן כללי בתרבויות המערב, ואני באופן אישי פגשתי אותו בצורה מובהקת בין השאר גם בקנדה, באלסקה ובהודו (שיוצאת דופן מאוד מבחינת חלוקת מזרח מערב).

מבין כל הארצות בהן טיילתי התרבויות שהכי אוהבות פטריות אלה תרבויות מזרח אירופה בהן ליקוט פטריות הוא פשוט חלק מהחיים, ועושה רושם שאף אחד כאן לא ממש חושש מהממלכה הזו.